קרוליין גליק הוציאה לאור מאמר (באנגלית) שמומלץ לכל ישראלי לקרוא ולזכור בעל פה את לקחיו. תחת הכותרת "עשור שפל ולא ישר", קרוליין מתעדת את המדיניות החדשה של ישראל, פיוס כעיקר ביחסים של ישראל עם שכנותיה, יריביה ובנות בריתה, והתוצאה הרת האסון של החלטה זו.

היא כותבת: המדיניויות העיקריות של העשור האחרון: ההתנתקות מעזה, בניית גדר ההפרדה, קבלת מפת הדרכים, ועידת אנאפוליס, מבצע חומת מגן, מלחמת לבנון השניה ומבצע עופרת יצוקה, יש בהם מאפיין עיקרי משותף. כולם מבוססים על התעלמות מן הלקחים של כשלון הפיוס ב-2000.

גליק מאשימה את מנהיגי ישראל, מברק עד נתניהו, על אימוץ מדיניות חוץ ובטחון שנכשלה ומסכנת את המדינה היהודית.

לגליק טיעונים משכנעים, והעניין מזכיר את התקופה שלפני השואה. היסטוריונים תיעדו רבות כיצד ראש ממשלת בריטניה צ'מברליין חשב שאם יפייס את היטלר הוא ישביע את רעבונו של הרודן לכיבוש. אחרי שהוא נפגש עם היטלר, צ'מברליין הכריז כי השיג "שלום בזמננו." למעשה, הוא גירה את תאבונו של היטלר. היטלר האמין כי לבריטים הגיבורים אין תעוזה לעצור את הכיבוש שלו. הוא צדק. קצת אחרי שהוא השיג ויתורים מצ'מברליין שלא במלחמה, היטלר האיץ את הכיבוש הצבאי. התוצאה היתה חורבן חלקי של העם היהודי.
צ'רצ'יל, שהבין את הצורך להרוס רשע, נדרש לתקן את המדיניות המוטעית של צ'מברליין. צ'רצ'יל לא נכנע להיטלר. הוא התעמת איתו וסידר את הקואליציה שבסוף הכניעה את צבאו של היטלר.

ישראל תרוויח אם תלמד את הלקחים ממלחמת העולם השניה. דבקות במדיניות שמכוונת לפייס את האויב תמשיך להוביל לאסון.

תתפללו שמנהיגי ישראל יראו את הטעות בדרכיהם וישנו מסלול. על ישראל להילחם ברשע ולא לנסות לפייסו.