במהלך המבצע להגנה עצמית נגד החמאס בעזה, ישראל הוכיחה כי חמאס בכוונה השתמש במבנים אזרחיים ומבנים ששייכים לאו"ם כמקלטים בטוחים ובסיסים צבאיים לשיגור רקטות. לכן ישראל גם פעלה נגד לוחמי החמאס שתפסו מחסה במתקנים אלו. ישראל עשתה מאמצים נרחבים על מנת להזהיר את האזרחים מפני פעולות באזורים שלהם.

אך כעת, בהתפתחות מפתיעה ביותר, אנשי האו"ם הודיעו על הסכמת ישראל לשלם פיצויים לאו"ם (כעשרת מיליון דולר) על הפגיעה במתקניו. על ידי הסכמה זו, ישראל בעצם לוקחת על עצמה את האשמה ומשלמת קנס על עבירותיה. האו"ם כבר לא אחראים על כך שנתנו לחמאס להשתמש במתקנים שלהם. (כזכור, במלחמת לבנון, האו"ם סייע לחיזבאללה באופן מעשי.) התשלום הזה גם מוריד את האשמה מהחמאס. אם מישהו צריך לשלם, זה מי שהפך רכוש אזרחי לאזור לחימה.

העניין הזה גם יוסיף לגיטימיות לדרישתה של עיראק שישראל תשלם פיצויים על השמדת הכור הגרעיני של סדאם חוסיין.

אוולין גורדון כתבה ניתוח מעניין (באנגלית), תחת הכותרת "המחיר הקטלני של רדיפת שלום," על כך שישראל היא הגורם העיקרי לבעיות מהקהילה הבינלאומית.

היא שואלת: "אך גם היום, התבונה הקונבנציונלית, כולל בישראל, ממשיכה לטעון שהמעמד הבינלאומי של ישראל תלוי במוכנותה לקדם את תהליך השלום. זה מזמין שאלה ברורה: אם כך, מדוע השם הטוב של ישראל כל כך ירד למרות הוויתורים הרבים למען השלום מאז 1993?"

גורדון מוכיחה שהמרדף אחרי שלום שאינו קיים מערער את מעמדה הבינלאומי של ישראל וחיזק את אויביה. גורדון מסכמת בנימה חיובית. ישראל היא גם המקור ובעלת הפתרון לבעיותיה.

במילים אחרות, על ישראל להשליט סדר מבפנים - היא צריכה להגן על עצמה בזירה הבינלאומית לפני שהיא הופכת להיות מדינה בלתי חוקית.