בשנת 1876 נרשמה בירושלים היסטוריה קטנה: אחרי מחלוקות אינספור, חברו
יחדיו ועד העדה הספרדית ו"כנסת ישראל" (האשכנזים) ורכשו מהערבים את מערת
שמעון הצדיק, הוא שמעון בן יוחנן הכהן הגדול, משיירי "כנסת גדולה," שלו
מיוחסת המימרה "על שלושה דברים עומד העולם: על התורה, ועל העבודה ועל
גמילות חסדים" (אבות א',ב').
יחד עם המערה - שאותה פקדו יהודים מאות בשנים - נרכש תמורת 15 אלף פרנק גם
מגרש בן 18 דונם, שחולק שווה בשווה בין שתי הקהילות. בשנים הבאות בנו
עשרות משפחות יהודיות את ביתן במקום. הן וצאצאיהן חיו שם, עד שגורשו
ב-1948, עם חלוקת העיר בין ישראל לממלכת ירדן.
עכשיו היהודים חוזרים לשם, ומשפחות ערביות שאונר"א (סוכנות הסעד והפליטים
של האו"ם) שיכנה במקום מפונות ממנו בצו בית משפט (הפסיקה לא דרשה מהם
להתפנות, אלא לשלם דמי שכירות לבעלים היהודים. אלא שחלק מהתושבים הערבים
סירבו ולכן הם מפונים.)
בסיפור הרותח הזה של שכונת שמעון הצדיק - שייח' ג'ראח, מעורבים האמריקנים,
שמנסים ללא הצלחה לעצור את התהליך, הבריטים, שהקונסוליה שלהם משקיפה מקרוב
על אדמת המריבה הזאת, ארגוני שמאל ופלסטינים, שאינם חדלים מהפגנות וממחאה,
המתיישבים היהודים ומדינת ישראל, שמקפידה במתכוון לשמור על פסיביות
מוחלטת. שם המשחק שממשלת ישראל אינה נוקבת בשמו הוא שמירת הרצף הישראלי
בין ירושלים המערבית לבין הר הצופים. "נוח לנו," מודה גורם מדיני,
"שגורמים אחרים עושים עבורנו את העבודה במגרש הזה."
בשכונת נחלת שמעון, הסמוכה לשמעון הצדיק, שגם ממנה גורשו יהודים ב-1948,
כבר נכנסות משפחות יהודיות לבתים שנרכשו מערבים מקומיים. מאחורי הקלעים
נרקמות תוכניות רכישה גם בגן הרמב"ן ובאזור ואדי גו'ז הסמוך. שלושת
המתחמים הללו מהווים חלק מהרצף שמחבר את ירושלים המערבית להר הצופים.
המאחזים הללו הם חלק מרצף מתוכנן ורחב יותר של 17 נקודות מאחז יהודיות
סביב העיר העתיקה, חלקן שכונות יהודיות קטנות וחלקן ריאות ירוקות, שטחים
פתוחים וגנים לאומיים, בבעלות המדינה ומוסדותיה. ברצף הזה משתלבים גם הגן
הלאומי טבצ'ניק, מתחם בית אורות, הרכס האמצעי של הר הזיתים, הגן המורמוני,
טיילת המשעול האחרון ויד אבשלום, עיר דוד, שרוב שטחה כבר נרכש מהפלסטינים,
מאחז יהודי באבו תור הערבית, תוכנית להכשיר למגורים חלק משטח בית הקברות
סמבוסקי שעל הר ציון, במקומות שבהם הוא נחרס והושחת, והיישוב היהודי בראס
אל-עמוד.
האחיזה היהודית בנקודות כמו שמעון הצדיק, בית אורות או מעלה הזיתים,
כחוליות בשרשרת שנועדה להקיף את העיר העתיקה ולמנוע את חלוקתה, עשויה
להתברר כמשמעותית, במיוחד בתקופה שבה מוקפאת בפועל חלק מהבנייה שהמדינה
יזמה עד כה בשכונות היהודיות הגדולות שבמזרח ירושלים.
נדב שרגאי
לקריאת כל הידיעה, שפורסמה ב'ישראל היום' (22.1.10), לחצו כאן.
השאירו תגובה