בישראל חייל הוא אזרח במדים; לעיתים קרובות הוא בכוננות או בשירות מילואים. למדינתו חייבת להיות סיבה משכנעת לסכן את חייו. העובדה שאנשים המעורבים בטרור מוצגים כלא-לוחמים ושהם מתגוררים ופועלים בקרבם של אנשים שלא מעורבים בטרור, היא לא סיבה לסכן את חייו של הלוחם יותר מהנדרש תחת תנאי קרב.


אין צבא בעולם שיסכן את חייליו כדי להימנע מפגיעה בשכנים של האויב או של טרוריסט, שהוזהרו מראש. על ישראל להעדיף את חיי חייליה על חיי השכנים של הטרוריסט, שהוזהרו היטב, כאשר היא פועלת בשטח שהיא לא שולטת בו ביעילות, מאחר ובאזורים כאלה היא לא נושאת באחריות המוסרית להפריד בין האנשים המסוכנים לבין הלא מזיקים.

פרופורציונאליות איננה השוואה מספרית, אלא הערכה של איומים קיימים והאמצעים שבהם יש לנקוט כדי להימנע מהם. פרופורציונאליות היא הצדקה לנזק הנלווה בהשוואה ליתרון צבאי שהושג.


אנחנו בישראל נמצאים בעמדת המפתח לפיתוח חוק מנהגי בינלאומי בתחום זה, מאחר ואנו עומדים בחזית  המאבק נגד הטרור. ככל שמדינות מערביות יישמו לעיתים קרובות יותר את העקרונות שנוצרו בישראל על הסכסוכים הלא-מסורתיים שלהם במקומות כמו אפגניסטן או עיראק, כך יגדל הסיכוי שעקרונות אלו יהפכו לחלק חשוב מהמשפט הבינלאומי.

הידיעה התפרסמה במרכז הירושלמי לעניני צבור ומדינה. לקריאת כל המאמר, לחצו כאן.