שבוע האפרטהייד תורם רבות לדה-לגיטימציה של ישראל בעולם.

שגריר ישראל לשעבר באו"ם, ד"ר דורי גולד, כתב:

בהתחשב בקושי הרב ליישם תיאורית אפרטהייד על מדינת ישראל, יש לתהות מהי האג'נדה שעומדת בבסיס הקמפיין.
לא צריך להיות מומחה לענייני ישראל בשביל לדעת שערביי ישראל מצביעים לכנסת וכי ישנם חברי כנסת ערבים שמכהנים כסגני יושבי ראש של הכנסת. ישנו שופט ערבי-ישראלי בבית המשפט העליון, ערבים ישראלים לומדים בכל האוניברסיטאות. וכמובן ישנם ערים מעורבות, כמו רמלה חיפה וירושלים.

רוב הישראלים אינם מעוניינים בסיפוח מלא של כל הגדה המערבית, אלא מעוניינים ב"גבולות בני הגנה" בהתאם להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242. לא מדובר כאן בייסוד מערכות חוק נפרדות עבור קבוצות אתניות או קבוצות גזע, אלא על סכסוך סביב שטחים וגבולות. למעשה, הרשות הפלסטינית ולא ישראל, מחזיקה בסמכות שיפוט על הפלסטינים בשטחים השנויים במחלוקת.

יש להדגיש כי בסרטון הרשמי של המארגנים של שבוע האפרטהייד שהועלה ליוטיוב הם מציינים גם את ערביי ישראל ותובעים בנוסף את "זכות השיבה" -התביעה הפלסטינית להשבת פליטים לתוך ישראל על מנת להרוס אותה מבחינה דמוגרפית.

מכך עולה שמה שעומד בבסיס הקמפיין של שבוע האפרטהייד איננה פרשנות קשוחה של החוק הבינלאומי, אלא פרשנות מוטה פוליטית של ההיסטוריה של ישראל. פרשנות שאיננה רואה בעם היהודי את התובעים האותנטיים לריבונות במולדתם ההיסטורית, אלא תנועה קולוניאליסטית שבאה מאירופה על מנת לגזול אדמות מהאוכלוסיה הילידית הפלסטינית.
בעבודתו המונומנטלית A History of Palestine המשתרעת על פני 900 עמודים, מציין פרופ' משה גיל מאוניברסיטת תל-אביב שעד למאה השביעית עוד היתה ליהודים נוכחות משמעותית ברוב חלקי ארץ ישראל. יש אף הטוענים שהיהודים עדיין היוו את הרוב. על פי גיל, ערב הכיבוש הערבי היתה הנוכחות היהודית בארץ בת כמעט אלפיים שנה.
יתירה מכך, בכל המאות שבאו לאחר מכן ישנו מאמץ עקבי של יהודים לשוב לארץ אבותיהם. בשנות ה-60 של המאה ה-19 היו היהודים שוב הרוב בירושלים, הרבה לפני הגעת האימפריה הבריטית. החלטתו של חבר הלאומים להכיר בתביעה היהודית לבית לאומי ב-1922, היתה במפורש הכרה בזכות ההיסטורית של העם היהודי לארץ ישראל ולא זכות חדשה שנוצרה בכפייה.

האוכלוסיה הפלסטינית בכללותה מכילה מהגרים חדשים רבים והיה זה הנשיא רוזוולט שהעיר בשנת 1939 שיותר ערבים מיהודים היגרו לפלשתינה מאז הקמת המנדט הבריטי.

הפיתרון של הסכסוך הערבי-ישראלי לא יבוא כתוצאה מהתנצחויות היסטוריות, אלא על ידי הכרה הדדית ומוכנות להתגמש. שבוע האפרטהייד איננו נובע מכבוד לזכויות אדם, אלא מיוזמה צבועה שמתעלמת מהאפרטהייד הנהוג על ידי הפלסטינים עצמם, שהנהיגו עונש מוות על מי שמוכר קרקעות ליהודי.

יוזמה זו גם לא שמה לה למטרה להביא שלום, אלא לשלול את זכויותיהם ההיסטוריות של העם היהודי. המענה לאתגר הזה הוא לחשוף את מניעיהם האמיתיים של מי שעומדים מאחורי היוזמה, שללא ספק שמו להם למטרה לפרק את מדינת ישראל ולשלול מאזרחיה את זכותם הבסיסית להגדרה העצמית.


המאמר במלואו התפרסם במרכז הירושלמי לעניני צבור ומדינה.